ב. ו. הוא איש עסקים אמריקאי מבוסס הנמנה על חסידי סערט ויז׳ניץ. במשך שנים ארוכות קבע לעצמו מנהג להעביר תרומה נכבדה עבור קמחא דפסחא למשפחות החסידות בישראל. אלא שמאחורי תרומתו בשנה הנוכחית, עומד סיפור מרתק ורב תהפוכות.

למעשה, השנה הוא כלל לא תיכנן להעביר את התרומה. מצב עסקיו שלא האיר פנים לצד הוצאות כבדות שנפלו עליו בעת האחרונה, הובילו אותו להתחמק מאנשי הקהילה ומהטלפונים השנתיים שרק אימתו את ספרות האשראי וווידאו את סך התרומה המדויק.

אלא שביום חמישי האחרון מקבל האיש טלפון מידיד ותיק ושותף לעסקים. ״אני ממש נבוך״, הוא פתח בהתנצלויות, ״אנחנו בימים אלו עוברים למשרד חדש ואני עובר כעת על כל הארגזים והמסמכים, ומוצא שם מעטפה שהתבקשתי להעביר אליך ועד היום היא נמצאת אצלי״.

בגב המעטפה מופיעים שם וכתובת החסיד, והשולח הוא לא פחות מכ״ק האדמו״ר בעל החכמת אליעזר מסערט ויז׳ניץ זצ״ל. ״אני רק יכול להגיד לך שלפי כל המסמכים באותו קרטון מדובר במכתב מלפני כ – 17 שנה״, אמר הידיד.

לב. ו. היה קשה לחכות. הוא ביקש מהאיש שעל הקו לפתוח עבורו את המעטפה. ביקש והתקשה להאמין למילים שפלטה שפופרת הטלפון. היו שם מילות תודה חמות וברכה של האדמו״ר על חלקו הגדול בתרומה לקופת הקמחא דפסחא.

יותר מזה הוא לא היה צריך. המסר שקיבל מהאדמו״ר בדיוק בנקודת הזמן הקריטית נקלט היטב בלבו. בטלפון מהיר למוסדות החסידות בחיפה סודרה העברה בנקאית מכובדת כמימים ימימה, מבלי להתחשב במצב העובר ושב או חישוב תשואותיו המאכזבות של תיק ההשקעות.

״אני מכיר אותו שנים רבות״, מספר לאתר ׳קול חי׳ חסיד סערט, ״אבל מעולם לא ראיתי אותו מסתובב בכזה אושר ועם פנים קורנות. הוא מרגיש שהאדמו״ר שהוא כה אהב לא עוזב אותו לרגע. וגם לאחר פטירתו דאג לשלוח לו תזכורת מוחשית לדאגה ולאהבה שלו״.